בימים אלו ממש מתקיימת תחרות הסלון המכוער בישראל בוויינט – הנה כאן
לרגל התחרות הטקסט להלן -
כשהייתי ילד בסוף שנות השישים (כן, של המאה הקודמת), סלון היה משהו שונה מאשר היום, הוא היה חלק מהשאיפה לבורגנות נוחה ומשפחתית. לא יכולה להיות לך משפחה אם אין לך סלון. המילה 'עיצוב', 'מעוצב' לא הייתה קיימת בשיח, מקסימום אמרו על סלון שהוא 'מאוד יפה', או רק 'יפה'.
אני מניח שרק מי שהתחתן קיבל סלון מההורים, או קנה בעצמו אחרי שחסך, לא זכורות לי רשתות זרות עם סלוני אינסטנט, רחוב הרצל היה המקום המרכזי של הסלונים.
כן זכורה לי, החוויה המסוייטת של לחזור מהים בקיץ, מזיע, עם חול בכל מקום אפשרי בגוף, ואז… לשבת על ניילונים, מאוד דביק, מגרד ומתסכל. מה שאומר שלפחות אצלנו, ניסו לשמור על הסלון חדש, כמה שיותר זמן, עם הניילונים המקוריים כמובן. ויש משותף בין אוטו חדש לסלון חדש, הם אמנם לנוחותנו האישית אבל אין ספק שמה שיגידו האורחים חשוב יותר.
כילד גדלתי בבית עם סלון שליווה אותנו עשרות שנים ולפחות שני גלגולי ריפוד, יש מצב שיותר. אני זוכר יום אחד, כשחזרתי מבית הספר והסלון נעלם, תחושת ריקנות נוראה, למרות שחלפו עשרות שנים, אני זוכר היטב את התשובה של אבי לשאלה "לאן הוא נעלם?", אותה תשובה מפחידה "מס הכנסה עיקלו אותו", אין מצב שזה יכול היה להיות נכון, שני הורי היו שכירים וכנראה שהפחד הגדול באותם ימים היה עיקול ממס הכנסה ולא איראן גרעינית. להפתעתי הרבה, לרחק זמן מה הסלון החום חזר, ורוד לגמרי!!! שוב ניילונים, שוב אסור לשבת בסלון, בד"כ זה החזיק מעמד כמה חודשים טובים. אחר כך גדלנו, עזבנו ורק לאחרונה אבא שלי ניאות להיפרד מ'מהסלון' זה שליווה אותנו כל חיינו עד היום.
סלון לפי ויקיפדיה מגיע מאיטלקית, אולם הארחה באחוזות איטלקיות.
פעם הדברים החשובים היו נאמרים בסלון, בשיחות של יום שישי, לכל בית היה הפרלמנט משלו שניהל את העולם וייעץ לממשלה, החליט החלטות הרות גורל, בקולי קולות שגם בסלון של השכנים ישמעו. כילד, הסלון היה מחוץ לתחום, לפחות בזמן שהגדולים ניהלו את העולם, אסור לאכול בסלון, אסור לעשות שיעורים בסלון, סלון זה רק לאורחים. זוגתי שיתפה אותי שאצלם זה היה יותר משוכלל, היה להם סלון 'ישן' שהיה מיועד לבני הבית ובמקביל לו בצד השני 'סלון חדש' שמיועד רק לאורחים.
מקור המילה לפי ויקיפדיה באיטליה, אולם אנחנו בכל זאת שונים במקצת מהאירופאים, שלא לדבר על האמריקאים, אנחנו הישראלים 'חמים' מה שאומר שאנחנו מזמינים אורחים אלינו הביתה ולא לבית קפה או למסעדה, ואם הם באים כבר אלינו, איפה הם יישבו לפצח גרעינים אם לא בסלון?!
נתקלתי בחבורה של אנשים (סטארט אפ אמיתי) שמחזירה את השיח לסלונים, אוספים את החבר'ה ובעזרת מנחה מקצועי יוצרים שיח מרתק בסלון, בלי סמארטפונים או מסכים מרצדים, כן ככה, פנים מול פנים, בצוותא ובניחותא כמו פעם כשביום שישי ישבו כולם בסלון לראות רק ערוץ אחד ולדבר עליו.
יש מצב שהחדר הזה יתבטל בבתים של הילדים שלנו, אלו שמתקשרים ביניהם בדיגטלית רהוטה, בשביל מה יצטרכו בכלל סלונים? דייטים זה בבר, שיחות זה בצ'ט, משפחה זה עניין מורכב ובמסעדות יותר נוח.
האמת, הסלון האישי שלנו מכוער, גם אצלנו יש כתמי שוקו, כמה פינות שאיזה כלב או חתול לעס להנאתו, גם אנחנו מחכים שהילדים יגדלו (איזה תרוץ מוזר זה). תמיד יש משהו טוב יותר לעשות עם הכסף, בגדול ולא סטטיסטית אני מניח שמחיר סלון ממוצע הוא בערך משכורת שלמה כפול שני בני זוג, ממוצעים. מה זה לעומת כמה מאות משכורות הנדרשות לקנות את החלל בו תעמוד הספה?
יש סלון אווירי, יש סלון ספרותי , סלון פריזאי ויש את הסלון של הגולשים
בהצצה בתמונות ששלחו הגולשים (ויש המון כאלה) אפשר לראות כמה עובדות מרתקות:
קודם כל שכאן בארצנו אנשים לא מתביישים, לא לחיות ולארח ככה בכיעור הזה ובעיקר לא מתביישים להציג לראווה את הסלון המכוער שלהם, בפרהסיה. לא מדובר כאן על 'טעם וריח', זה כל כך מכוער שאין בכלל ספק שלא מדובר בחוסר טעם או בטעם 'שונה' מדובר פשוט בכיעור נטו. במחשבה שנייה, על טעם ועל ריח… וחלקן נראות גם כאילו הן לוקות גם בעניין הריח.
יש כאלה שכנראה 'ביימו' את התמונה של הסלון המכוער שלהם, כאילו שאם הם לא היו שמים ערמות כביסה או נעליים הסלון היה יפה…
יש סלונים פשוט מוזנחים ברמות, עם קרעים ופסים וספוגים מציצים, כתמים של לכלוך אבל הם לא מכוערים. מצטער, כשקניתם את הסלון לא חשבתם שהוא מכוער, אז מה אם זה היה לפני עשרים שנה.
יש סלונים סתם מוזנחים, פעם הם היו יפים, יש חסרי טעם, ראיתי במו עיני תמונות של סלונים שאין לי מושג מי עיצב אותם, מה לעזאזל עבר לו בראש בזמן שהוא בחר את הבד? מי האיש שיצר בד כזה? למה הוא תוכנן במקור?
יש כמה מכנים משותפים שצצו ועלו, ברוב הסלונים המכוערים יש סימני חיות, לפעמים חתול או כלב שנחים על הספה, או 'סימני ילדים', בגדים, כסאות קטנים, משהו שמעיד על השלב של הבית. בכולם כמעט ללא יוצא מן הכלל יש טלוויזיה גדולה, מחשב נייד ושלט רחוק, לדעתי מעטים הסלונים שלא צולם בהם שלט רחוק מונח על השולחן או הספה.
אולי בכלל אפשר לפתח מקצוע הוליסטי חדש – 'קורא בסלונים', תראה לי את הסלון שלך ואגיד לך איך אתה חי.
אני אישית מעדיף לחיות בניחותא מאשר במתח ובחרדה על מצבן של הספות והשולחן. החתול עולה לספה? שיעלה, השוקו נשפך? יתייבש, שיעלו וישפכו, ינשכו וישתוללו, צחוק של ילדים נהנים חשוב לי יותר מאשר מה שיגידו האורחים.
קשה, קשה לשמור על חרם צרכנים מול תחבולות רשתות השיווק, קשה אבל אפשרי.
