אנו כמה ישראלים הטורחים על העניין מתוך אמונה בחשיבותו וללא כל תמורה.
אנו מאמינים בהכרח בשינוי השיטה הכלכלית-חברתיתהנהוגה בארץ, שיטה שהביאה לממשל תאגידי, נאו-ליברליזם, או קפיטליזם חזירי ועיקרה ניצול וביזת הכלל לטובת מיעוט קטן, תוך השארת אדמה חרוכה.
להבנתנו, ביזה זו נשענת על הסכמת הרוב דרך הרדמתו והשתלטות על תודעתו, בראש ובראשונה דרך הסתרה, פיתוי שמדובר בטובתו, או אמירה שזה הרע במיעוטו ואין ברירה.
האתר ינסה לחשוף פרקטיקות שונות ובתחומים שונים, ביניהן הביזה והשליטה על התודעה כדרך התנהלות.
הוא יתבסס הן על ציטוטים מעיקרי דברים מאתרים אחרים תוך הפניה אליהם, והן על חומר מקורי, הצגת חדשות רלוונטיות והעלאת דיונים בנושא.
נשמח לכל עזרה בהשגת המידע, בהצגתו, בדיון בו, בקידום הרעיונות הללו ובהבאתם לידיעת הכלל, או בעזרה טכנית ככל שתידרש.
אנו זקוקים לכל עזרה, בכל נפח של זמן, אפילו 'נגיעות' פה ושם מרחוק יכולות לקדם אותנו, וגם אותך.
כרגע אתנו:
דר עמי אבני – עורך האתר
גלי אבני – הקמה ותחזוק האתר
מעין רוגל- תסריטאית
ישראל קליוסטרו- הפקה, קידום והפצה (לפעמים קוסם בסרטים)
עוזרים מאחורי הקלעים :
חגי שריר, יונה דורון, אירית אנגל, אלה פררה, בני נוימרק, דן דולברגר, מרק וושנברג, סבירם ליאור, רז חן, שני האריס (יש עוד , סליחה באם שכחתי)
חסרים לנו עדיין –
אנשים המתמצאים בכלכלה , בקורת תרבות ואמנות ויודעים לכתוב.
אנשים לעיצוב גרפי ווידיאו, מאפרת, צלם, עורך וכל מי שיכול לעזור.
היום ישבתי ב'חומוס של רונן', נכנסה פולניה מקומית צעירה, לקנות חומוס ל 10 אנשים, היא נתקעה ביני לבין הדוכן של מוכר החומוס, במקביל התרחשו שני דברים שהפתיעו אותי, היא לבשה 'גינס שמבטל את קווי המיתאר של התחת. פשוט הופך את העסק לדו מימד. FLAT.
מרוב תדהמה הסטתי את מבטי וראיתי שגם המלצרית לובשת גינס' דומה, מין כזה ג'ינס שארוול שמבטל חמוקים, שיואו…זה כנראה הטרנד החדש. אני יכול לקוות שזה רק במיתחם בזל.
ואז קרה הדבר השני שהיה מפתיע יותר,
המוכר הסביר לה עד כמה החומוס יקר, ואפילו הראה לה במחשבון שלו ש 2 קילו ב 4 קופסאות קטנות זה 96 שקל, לאחת שאין תחת זה ממש לא הזיז.
היא סימנה לו שהיא מסכימה וביקשה גרגרים, הוא הציע לשים לה בקופסאות של החומוס קצת גרגרים מלמעלה, היא אמרה לו "לא"…" ותמלא עוד.."
היא שמבינה באופנה ניסתה להרוויח את מה שאיבדה בג'ינס והתעקשה שזה יהיה בקופסא נפרדת.
הוא לא פרייאר מייד ביקש עוד כסף, היא סירבה והתפשרה על חומוס דו מימדי.
לכשסיימתי את החומוס (טעים ופשוט) לא יכולתי להתאפק ושאלתי אותו למה הוא לא נתן לה קצת גרגרים?
הוספתי בקריצה ש"אצלנו האשכנזים" לא נדיבים כמו אצל הערבים. (נזכרתי בחבילה שאורזים לי בלבנונית באבו גוש למשל) הוא התרעם וטען בתוקף שהוא קצת ערבי (הוא תימני גאה) וסלסל כמה משפטים בערבית.
בדרך לאוטו הבנתי שמהזוית שלו, ליד הקופה הוא לא ראה שבמתחם בזל ביטלו את התחת.
פעם גרתי ברחוב ביאליק בתל אביב, בדירת 'טרום חתונה'.
בפינת הרחוב הייתה חנות חיות, בכניסה אליה היה תוכי ענקי, ממש גדול וממש צבעוני.
יום אחד הוא נעלם, יצא מעולמי.
נכנסתי לשאול איפה התוכי?, המוכר אמר "בקופה".
ברגע אחד הבנתי שאפשר לקנות תוכים. לא היה לי מספיק כסף לתוכי משלי, אז חבר אחד מפריז שהיה בביקור פזרני בארץ שלף שטר של מאה דולר ואמר לך תקנה איזה תוכי, קניתי.
קראתי לו 'חזי', הוא היה תוכי משוגע אבל נהדר, כל היום קשקש וליהג, אחר כך התחתנו. (לא אני והתוכי).
אחרי כמה שנים נאלצנו למסור אותו, הוא היה בן 7 שנים כשנמסר לויטרינר של הכלב שלי, למזלנו ההוא בדיוק רצה תוכי.
אין ספק שזאת הייתה מסירה מוצלחת, למסור תוכי לויטרינר זה התגשמות החלום הפולני, קצת כמו להתחתן עם רופא. הויטרינר אכן גידל אותו במסירות ובאהבה, מחוץ לכלוב חופשי לגמרי בבית.
יום אחד, כעבור לא מעט זמן הויטרינר צלצל ובישר לי בצער שמסתבר שחזי הוא ממין נקבה, הגיעו תוצאות ה DNA מגרמניה והסתבר שזאת בת, תוכייה.
מוזר בעיני עכשיו שלא טרחתי להבין אז מה גרם לו לשלוח נוצות לגרמניה, איזה מין ספק עבר לו בראש? ניחא. לפחות פתאום ברגע הבנתי למה חזי היה תוקפני יותר לנשים ונמרח יותר על בנים.
עברו שנים, מדי פעם קיבלתי ד"ש מחזי ופתאום אתמול קיבלתי כאן בפייסבוק הודעה מהווטרינר שלצערו חזי מתה ונקברה בחצר, שכולם עצובים (גם אני לרגע עצרתי להצטער, על חזי, על הקולות והגרגורים ועל כל מה שהיה יכול להיות ונהיה אחרת) הוא מסר שהיו לו חיים טובים וכולם אהבו אותה. עד כאן זה הגיוני ( וגם עצוב).
אבל אז הוא אמר שבמסגרת הניסיונות להציל אותה את חזי הוא עשה כל מיני בדיקות שלצערו לא הועילו אבל קבעו חד משמעית פעם נוספת שחזי מתה, זאת אומרת שהוא היה בכלל ממין נקבה.
לא יודע מה אומרים על תוכים או תוכיות? יהיה זכרה נעים….
היום לחטט לה ברשימת השירים זאת חדירה לפרטיות, אין שום סיכוי שבעולם שתצליח לשמוע את כל המוזיקה שלה, מדובר בג'יגות שלמות של מאות שירים. אבל הכי קל לזווג טעמים ומנגינות. מסע מוזיקלי בשבילי זכרונות אהבה
פעם, היינו יודעים מי עומד מולנו לפי ערמת התקליטים שהיתה לו. לתקליטי הוויניל היה ריח ונוכחות, החזקת תקליט היתה אמירה. כשנכנסת בפעם הראשונה לחדר שלה זה היה כמעט מובן מאליו שתחטט לה בערימה.
היתה להם מגבלה, לתקליטים, 30 דקות וצריך להפוך צד, או שתשתרר כאן דממה מעיקה, אין ספק שבשביל שקט אמיתי צריכה להיות שם אינטימיות, שתיקה תמיד היוותה בעיניי מדד אמיתי לקירבה.
היום לחטט לה ברשימת השירים זאת חדירה לפרטיות, אין שום סיכוי שבעולם שתצליח לשמוע את כל המוזיקה שלה, מדובר בג'יגות שלמות של מאות שירים. אבל הכי קל לזווג טעמים ומנגינות. על דיסק-און-קי אחד אפשר לשים את כל המוזיקה לגלגול חיים שלם. לדעתי, בעשורים הקודמים המוזיקה ה"קלה", כמו החיזורים, היתה הרבה יותר רומנטית, אמיתית ונוגעת.
לכל אחת היה תמיד שיר משלה, כזה שצבע את התקופה
מבחינתי, לכל אחת היה תמיד שיר משלה, כזה שצבע את התקופה. מהסוג שאם אתה שומע אותו גם 20 שנה אחרי אתה פשוט בשנייה אחת נזכר בחוויה הכל כך חזקה הזאת של ההתאהבות, של מי שחשבת או רצית שהיא תהיה, ממש כמו בשיר ההוא. לא תמיד זה היה קשור למילים של השירים, הרבה פעמים בכלל לא ידעתי מה אני שר, כן ידעתי מה מתנגן לי בלב, "היא" כמו שהייתי רוצה לשמוע.
קובי מידן הזמין אותי פעם ל"ציפורי לילה" עם המוזיקה שלי, זאת שמבטאת את האהבה בעיניי, שלוש שעות שאפשר בהן לשדר את המוזיקה שאני הכי אוהב, היה מאוד מרגש. למחרת בבוקר אריק איינשטיין צלצל ואמר שהוא מאוד אהב את המוזיקה שלי, שזה ריגש אותו. שאל אם אפשר לבוא לשתות קפה, הזמנתי אותו, עוד באותו בוקר.
את תקופת ההתבגרות כיסתה מוזיקה ממסטלת. הרבה ימים התנגנו להם השירים הנוגים של ג'נסיס, התאהבתי לחלוטין בה דרך השיר הזה, הוא כל כך היה "היא" בשבילי אז, כשהגשם ירד והאמנו שאנחנו מסוגלים להכל.Afterglow של ג'נסיס, למשל.
שותפי הראשון לדירה (90 דולר לחדר, ברחוב בזל בתל אביב) אהב לעשות אהבה עם תקליט של הפינק פלויד. היתה שריטה בתקליט באחת הרצועות די בהתחלה, והיה ברור שאכלתי אותה כשהם נכנסו לחדר והוא שם את התקליט. הוא היה מאהב איטי ומשקיען, לפחות שעתיים כל סיבוב… מאז אני לא יכול לשמוע את התקליט המופלא הזה. הפרה של הפינק פלויד.
לילות שלמים אהבנו על הגג ההוא בתל אביב כשברקע השיר
היא, הראשונה שכבשה לחלוטין את ליבי, הקליטה לי קלטת שלמה של השיר "רק אותך אוהב הלילה" של בועז שרעבי, נדמה לי שנכנסו בקלטת 20 פעם רציפות של השיר הזה שניגן כמו המנון האהבה שלה, לילות שלמים אהבנו על הגג ההוא בתל אביב כשברקע השיר.
השיר הזה של לו ריד Turning time aroundמסמל בעיניי את ההגדרה הכי מדוייקת של האהבה. לו ריד שואל שם מהי האהבה, ובסופו של שיר עונה: "כשהזמן מסתובב לאחור" – אחת ההגדרות הכי יפות שמצאתי לאהבה.
בשירים על אהבה נכזבת הכמיהה מתנגנת ישירות ללב
מיק ג'אגר בשיר "אנג'י" גורם לך ברגעים מסויימים שאתה באמת מאמין בזה, שהיא מלאך. משום מה לא תייגתי את השיר ללב של אף אחת, אבל הוא תמיד עורר בי אהבה, מאוד נוגע. שירים על אהבה נכזבת יותר מוצלחים בעיניי, הכמיהה מתנגנת ישירות ללב.
הפרידה הראשונה: היא נסעה לפריז, לקחה את הלב שלי וטסה לה "לצמיתות" (בסוף היא חזרה, אבל לא אליי). אני זוכר את עצמי מציץ מהחלון על עץ התמר ברחוב ובוכה. אריק איינשטיין בשיר "עוד ניפגש" (לא מצאתי את השיר המקורי).
"שיר ים" של רוברט ווייאט הוא בעצם שיר האהבה שהכי אהבתי מעודי, אולי כי הוא מדבר על הנשיות מזווית שונה, מרשה לעצמו להגיד את האמת על הקושי, לגעת בטירוף. ככה חוויתי אהבה בעברי, היום קל לי להגיד, שזה בעצם שיר שמייצג את הקושי שבאהבה.
היתה אחת בבגרותי, שכשנפגשנו במקרה אחרי שנים, היתה לה טרוניה שהקלה עליה את קבלת הקושי שבמציאות, היא טענה בתוקף שבעצם זאת לא היתה אהבה. אבל אחר כך, במהלך הקפה, היא חייכה פתאום ונזכרה שהשמעתי לה בערב הראשון את השיר הכי רומנטי ששמעה מעולם:
לני קרביץ, More Than Anything In This World.
"עשה אהבה רק אם אתה רוצה", שיר לירי מאוד של איש יקר מעולם המוזיקה שלי, דיוויד אלן – אהבה כשירה, כמסע, כטיפוס על הר. דווקא היום אני יכול לקטלג אותו ולהגיד שהוא על החלק המסמם של האהבה, זה שאני פחות אוהב.
והיתה זאת שהאהבה אליה היתה הכי מכאיבה ובלתי אפשרית, פשוט לא בת השגה. היא בעצמה הביאה את הדיסק של אתי אנקרי עם השיר "אהבה גדולה".
פעם התחתנתי, תכף זה 20 שנה שחלפו, בחתונה שמנו את השיר הזה לאור לפידים ואהבה שתיעלם אחר כך בצללים. זה קטע מפעים בעיניי, באמת סוג של פורטרט של האהבה – John Surman - Portrait of a Romantic -
"הלילה אנגן לך בכינור" - ארז הלוי בשיר שבער כמו אח לילות שלמים.
ארכדי דוכין – בשיר "חזרת" – תמיד השאיר פתח לאופטימיות באהבה, אפילו הרבה אחרי שזה נגמר.
"אין כמו האהבה שלך" של דניאל סלומון מזכיר לי שוב ושוב שכל אחד ואחת מביא אתו את האהבה המיוחדת שלו.
ואת העובדה שבאמת רבות הדרכים שלה, של האהבה - "רבות הדרכים" של דניאל סלומון.
זאת שאיתי, ממש עכשיו בחדר ליד – זאת שאותה אני הכי אוהב בעולם ומעולם, מקשיבה מרחוק לזכרונות שאני דולה – מעוררת בי חשק לתקליטים כמו ששר ארכדי דוכין ב"תקליטים".
אפילו עכשיו, כשאני יושב ומלקט את המוזיקה של האהבה שלי, זה מרגש אותי. כל שיר הוא עולם שלם, של ימים שהיו וחלפו, ורק המוזיקה מסוגלת להעביר משהו מהרגש שאחז בנו אז, חבוקים בשתיקה קשובה לצלילים המשולבים של הלמות הלב והנשימות ביחד עם צלילים זרים ויפים.
"אבחנת אמת של אהבה עלולה לא לאפשר לנו לאהוב בכלל", אומר הפילוסוף אבינועם בן זאב. "אשליה היא אחד הגורמים הטובים לאדם. היא יכולה לחזק את המערכת החיסונית ולשפר את חיינו". בזכות האשליה, הערות לפרויקט 'אהבה במעקב'
כשיצאתי לדרך עם הרעיון של "אהבה במעקב", ידעתי שארצה לבחון אותה, את האהבה הזאת, כמשהו מושג, כזה שאפשר להשיג, לא רק להמשיג. היה ברור לי שעצם הקיום של האהבה יכול להיות מוטל בספק בעיני אחדים, וכי למרות שיש מחקרים מדעיים לגבי האהבה – לא רציתי לבדוק אותה דרך המדע.
לא יכולתי להתעלם משני דברים ששמעתי בעבר מרופאים. רופא אחד התחכם וטען שלמרות שהוא לא יודע מה גורם לאהבה, הוא חושב שהוא יודע איך לטפל בזה. איך לעזאזל אפשר לטפל במשהו שאינך יודע מה גורם אותו? רופאה אחת טענה שהדבר שהרפואה מטפל בו הכי במדוייק זה דלקות למיניהן.
אז הנחתי, לצורך הפרויקט, שאהבה היא דלקת שניתנת לטיפול.
לא נותרו לי הרבה מדי אפשרויות. פסיכולוגיה על כל נגזרותיה נראתה לי שדה נכון לנסות ולהבין את הדרך לאהבה. ואז נתקלתי בפילוסוףאבינועם בן זאב, שהביא בדיוק רב ובזהירות מבט "אחר" על האהבה, כמושג בעייתי להמשגה.
בן זאב הצליח להעלות שאלות מטרידות, כאלה שדורשות את כל רוחב הפס של המחשבה כדי לקלוט אותן. אבל הוא לא הצליח לעורר בי את הספק בכך שיש לנו יכולת להקל את הדרך אל האהבה, לקרב אותה לכיוון האפשרי. הרי מראש לא תיכננו להביא אותה קרוב אלינו, אלא לאפשר למעורבים בתהליך להתקרב אליה.
ההתנגדות המנוסחת-היטב של בן זאב לגורליות של האהבה כמשהו מובנה בהגדרתה והיכולת שלו ללהטט ברעיונות ובמילים סביב זה השאירה אותי כמו צופה במופע שלקוסם, פעור פה ומוטרד. היה, או שהמצאתי?
"אני מבחין בין מה האהבה באמת לבין איך שאנחנו רוצים לתפוש אותה", אומר בן זאב. "האבחנה הזו משמעותית ביותר, והיא שונה מאבחנות רפואיות, למשל. אבחנת אמת רפואית מאפשרת לנו להיות בריאים. אבחנת אמת של אהבה עלולה לא לאפשר לנו לאהוב בכלל".
-מה זאת אומרת "אבחנת אמת של אהבה" מבחינתך? איך האידיאל שונה מהמציאות, מהבחינה התיאורטית?
"אבחנת אמת היא מה אני מרגיש בפועל. אם אני מרגיש מאוהב בעוזרת-בית חרשת ופיסחת, עם גיבנת וגם מגמגמת, בנוסף לזה שהיא לא מבינה מילה אחת בעברית, אז זה מה שאני מרגיש, ולכן זאת אהבת אמת. זה שונה מאבחנה רפואית, כי אני יכול להרגיש בריא, כאשר אני בפועל חולה סופני".
בן זאב מציין כיפרופ' אבנר זיוטען פעם שאם יהיו לו כל הנתונים על כל אדם – הוא יידע להגיד בדיוק מי יתאהב במי. "נניח שזה נכון, ואני גם חושב שזה נכון, עדיין זו התזה הכי מיותרת עלי אדמות", אומר בן זאב. "אנחנו לא רוצים אהבה כזאת שניתן לדעת עליה לפי עיבוד נתונים. אהבה מבחינתנו היא רגש שפועל ספונטני (בעצם כל רגש הוא כזה), ואנחנו רוצים אותה בתור כזאת. להתאהב באשה שהמחשב אומר מראש שאני אתאהב בה זה להרוס את האהבה, או לפגום אותה. המחשב לא טועה, נניח, אבל הרגש שנוצר ביני לבין אותה אשה הוא משהו שונה, לגביי, מהרגש כלפי אשה שמצאתי את עצמי מתאהב בה באופן ספונטני".
-אז אתה לא מאמין באתרי היכרויות? כי שם יש מנוע חיפוש, ואתה מחפש לפי פרמטרים כמו גובה, השכלה, מראה חיצוני, מידת הדתיות וכו
'.
"מנוע החיפוש של אתרי היכרויות לא קובע במי מתאהבים, אלא קובע תנאי פתיחה מתאימים. הוא יכול למשל להוביל אותי אל מלכת היופי, מנת משכל גבוהה ולומדת רפואה, שהם בהחלט תנאים טובים, אבל זה לא אומר, גם לפי מנוע החיפוש, שהם התנאים היחידים הדרושים לי כדי להתאהב. אפשר להתאהב גם באדם שאינו עומד באף קריטריון שלי. אהבה היא רגש מובהק של פיקציות, או של בועות מתנפצות. טוב שהיא כזאת. אהבה מאפשרת לנו לחיות ביותר אשליות מאשר בלעדיה. אשליה היא אחד הגורמים הטובים ביותר לאדם. היא מחזקת אותנו, יכולה לחזק את המערכת החיסונית. יכולה להבריא אותנו ממחלות ולעשות את החיים שלנו לטובים יותר".
"לא כל אשליה מתנפצת. יש אשליות שלא (כי מתים לפני זה), וגם קל להחליף אשליה מאכזבת באשליה אחרת. אין מחסור באשליות. כל זה מתאפשר על ידי אהבה. אדם נבגד יחפש לעצמו אשליה אחרת של אהבה יציבה. הרבה אנשים נשבעו לעצמם שלא ינסו להתאהב עוד פעם, בגלל נסיון חיים מר. ברגע שהם נתקלו באדם המתאים, הם התאהבו מחדש. מתקנים אשליה מנופצת על ידי אשליה חדשה, לא על ידי האמת המדעית. המדע הוא אויב של האשליות, אבל קשה לנו לחיות בלי אשליות. אפילו חולים סופניים לא מוותרים על האשליה שימצאו תרופה מתאימה עוד לפני שהם יספיקו למות. אם יש דרך לטפל באדם שמתקשה, או לא מסוגל, בגלל אכזבות קודמות, להתאהב פעם נוספת, זה לא להגיד לו את האמת. האמת היא שמחכות לו בדרך אכזבות נוספות, כולל במקרים של חיי נישואים יציבים. הטיפול הטוב ביותר הוא להמשיך לשגות באשליות. ואשליות לא ניתנות לעיבוד נתונים".
-אבל המאמנים האישיים עושים בדיוק הפוך – מנסים לנפץ את האשליות ואת התפישות המוטעות בהן המתאמנים מחזיקים. למיטב הבנתי, על זה בדיוק מבוסס האימון האישי, וכך מושגות פריצות הדרך עם המתאמנים.
"מאמנים אישיים יוצרים סוג חדש של אשליות, אולי, אם לדייק, מוטציות של אשליות. אם המאמנים מנפצים אשליות, עליהם להגיד לנו שאהבה, כל אהבה, מבוססת לא מעט על אשליה, ושזה מה שטוב בה כל כך. אשליה היא דבר חיובי. אם יש לנו שותפים, האשליות שוות פי כמה. זאת טעות להתמקד רק במציאות. החינוך חייב גם לחנך לניתוק מהמציאות. לא כולם יודעים לעשות את זה, אבל אהבה עושה את זה נהדר. יש מאמנים שמאמנים לניתוק מהמציאות?"
"הכי טוב לאהבה להתבודד בתוך עצמה"
אבינועם בן זאב מבהיר, שהוא לא טוען שטיפולים כאלה ואחרים אינם עוזרים לאנשים אחרים. "אני מדבר על מה הכי טוב לאהבה. הכי טוב לאהבה היא להתעלם מהמדע, להתעלם מעצות מדעיות, להתעלם ממאמנים וממדריכים, להתבודד בתוך עצמה. רק כך היא יכולה להיות ספונטנית כמו שאנחנו רוצים אותה, למרות המדע שיודע לנתח אותה טוב מאיתנו".
-אבל מה עם אנשים שמתאהבים כל פעם באנשים הלא נכונים, בעקביות? אתה אומר שעדיין זו האהבה הנכונה להם? אתה לא מאמין שאם יפקחו להם את העיניים בתהליך מסוים, הם יצליחו להתאהב באדם יותר מתאים, כך שהאהבה תשרוד יותר זמן
?
"אין דבר כזה להתאהב באנשים הלא נכונים. לא נכונים לפי מה? לפי האידיאל של האהבה? לפי המוסר? אם מתאהבים, אז מתאהבים. אבל, אני מקבל שיש אנשים שהבעיות האישיות שלהם לא מאפשרות להם לנהל חיים נורמליים כלשהם. הם זקוקים לעזרה. ללא ספק. בואי נדבר עליהם לאחר שהעזרה שהם קיבלו – הצליחה. עכשיו, חייבים להגיד להם שיש עצות טובות במצב בלתי נסבל של בעיות, ויש עצות טובות אחרות לאחר שהם כבר בסדר. אנשים בסדר, במובן של אהבה, הם אלה שמסוגלים לאהוב בלי קביים. תארי לך אדם שלא מסוגל לאכול. צריך לטפל בו. מה יקרה איתו לאחר שהוא כבר יכול לאכול? תבקשי ממנו להמשיך לאכול לפי העצות שהוא קיבל כאדם חולה? ברור שלא. תגידי לו שעכשיו הוא חייב לאכול ספוטני. הבריאות שלו היא באכילה ספוטנית".
-אז אולי תסכים עם האמירה שהמטפלים השונים מספקים את הקביים האלה, או את הפיגומים, שאחר כך אפשר להסיר אותם, לאחר שהבניין בנוי
?
"אם הכוונה היא שאחר כך הולכים בלי קביים, אז אני מסכים. אבל אני חושב שהיועצים והמטפלים דווקא מבקשים לא לשכוח את מה שהם לימדו. מי שלא מסוגל לאהוב כמו שהוא רוצה לאהוב, שישמע בקולו של המדע. יותר טוב אהבה פגומה (אהבה בעזרת תמיכה) מאשר בלי אהבה בכלל. אני הייתי מציע למטופלי אהבה לקבל את הטיפול, אם הם באמת צריכים אותו, ואז, כשהם כבר בסדר, ללמד את עצמם להתעלם מכל מה שלמדו. רק כך הם יזכו באהבה כמו שהם רוצים".
-נניח שיש רווקה שתקועה בדפוס מסוים, למשל גברים נשואים. הטיפול עזר לה להבין שהיא צריכה לחפש גברים שיהיו זמינים לה. היא מצאה זוגיות. מה היא אמורה לשכוח, לשיטתך
?
"לרווקה בדוגמה שלך אין בעיה באהבה. יש לה בעיה להתחתן. יש הבדל. אפשר לאמן אותה להתחתן, כי מתחתנים מהרבה סיבות, לא רק מאהבה. אם הטיפול מתייחס לאהבה נטו, חייבים להגיד לה שאין לה שום בעיה. גבר נשוי טוב לאהבה כמו רווק. כך יעשה מאמן אישי טוב".
מאוד אהבתי את המקום שאבינועם בן זאב נותן לאשליה בחיים בכלל, ובאהבה בפרט. כבוד גדול הוא עושה לתחום שממנו אני בא, עולם האשליות. אם הסנדלר יחף, הליצן עצוב והספר קרח, הקוסם הוא…?
התיישבתי לשולחן עם האהבה, לצום משותף, בלי עינויי נפש, כאלה הרי כבר עברתי מספיק בחיי. לקראת יום כיפור, יצאתי למסע נוסטלגי של מחשבות על אהבות קודמות
אין כל כך הרבה דברים בעולמנו שגרמו לי כל כך הרבה שמחה, ייסורים, התעוררות, כאב, תשוקה, פחד, חרדות, סקרנות, עניין. הסיעו אותי קילומטרים, הזיזו אותי ארצות וערים, הורידו אותי שאולה ונתנו לי לגעת בכוכבים. נתנו לזה שם, בקיצור – אהבה.
התיישבתי לשולחן עם האהבה, לצום משותף, בלי עינויי נפש, כאלה כבר עברתי מספיק, מספיק בשביל להמיר את דתי מכל דת לכל דת ובחזרה. בשורות הבאות אנסה לתאר במילים איך הבנתי מה זאת אהבה. היום אני מסתכל מרחוק ומחייך, חיוך אמיתי מעומק הלב, אני לומד לקבל את הטמבל ההוא, שלא הבין כלום בכלום, עכשיו לפחות אני מבין לחלוטין את העובדה שלא אוכל להבין הרבה דברים בחיים.
הראשונה הוצמדה אלי בכוח לא פיזי, יותר דומה לכוח האינרציה. שאלו אותי "היא חברה שלך?" ועניתי כן. גם אם היו שואלים "אתה אוהב אותה?" סביר שהייתי עונה משהו, ולא משנה אם כן או לא, זה היה בלי באמת להבין. בתמונה הישנה אני נראה מבסוט. אני מניח שבגיל שמונה אהבה זה אומר להיות מבסוט.
השנייה הוצמדה לי בגלל עקרון העדר. רציתי גם "כזה". מה שכן, גיליתי פתאום שמסיבות לא ידועות בכל פעם שאני רואה אותה אני מרגיש מוזר. התביישתי, תחושה די מציפה, בסוף התגברתי על הבושה, או שאולי היה זה סתם פחד, היא אמרה כן וכלום לא קרה. אני משער שבגיל 12 (של פעם) אהבה זה אומר שכלום לא קורה.
אחריה באה הבלתי מושגת, הרבה לילות של גשם ישבנו סביב תנור חשמלי ודיברנו על מה שיכול להיות, על מה שעוד יקרה, היום אני מבין שטרום אהבת הנעורים מגיעה הבלתי מושגת. אני מכיר באופן אישי הרבה שנשארו שם, כל כך קרובים לבלתי אפשרי.
אחר כך היא הלכה ולקחה איתה את החלום
האהבה הראשונה היתה מקרית, עיוורת ומרגשת במיוחד. בסך הכל הכנתי שיעורי בית לתיכון ומצאתי את עצמי מתרוצץ בפרדסים על עצים לחפש כנימות ומוצא התרגשות גדולה. כל הגילויים, כל הקושי, כל התקוה, השמחה וההתרגשות כולם מתערבבים לך לתוך ההווייה בוחשים לך בדימוי שלך, בקיום שלך, בשאלות הכי בסיסיות בהתפתחות באותו גיל, ההתבגרות קוראים לזה. אני מניח שאהבה בגיל ההתבגרות היא "גדילה עם כאבים".
אחר כך היא הלכה ולקחה איתה את החלום, השאירה רק את הבלתי אפשרי לשנים רבות, שנים של נסיונות שונים לחפש את התום שאבד, לאתר את הבתולים שהשארתי כל כך הרבה פעמים, במין תחושה כזאת שעם כל אחת אני מאבד את בתוליי בנושא אחר. המכנה המשותף של כולן היה חוסר האונים מול התשוקה הבלתי נגמרת שלי לא לגדול.
פשוט היינו אבודים, מחובקים חזק ללא יכולת לזוז
ואז ההיא באה, קצת לפני שנהיה ממש מאוחר, היא לימדה אותי לאהוב, לתת, לקבל, לחבק ולהתמסר, ממש שיעור מלא עם הסברים וניסויים, לא מעט כאב ודמעות. לצערי, עם כל האהבה הגדולה שהיתה שם פשוט היינו אבודים, מחובקים חזק ללא יכולת לזוז. אני מניח שהשיעור הזה נקרא "הארץ המובטחת". אתה עומד מולה, הכל פרוש לפניך, ואתה פשוט באמת לא מסוגל לזוז, מה שגורם לכאב להיות בלתי נסבל. היא הלכה בשקט והשאירה אחריה עצב לתקופה ארוכה, אֶבֶל על משהו שכמעט קרה.
אחר כך באה תקופת התבונה.חיפשתי אותן בדיוק איפה שהן לא נמצאו, ואם במקרה הן היו שם, אני לא הייתי בסביבה. אהבה במסלולים מקבילים, כאלו שברור שלעולם לא יפגשו, לא משנה כמה רחוק תלך איתם.
התחתנתי בשלב התבונה, פעלתי מהחלק המנטלי שלי, הקשבתי לסביבה, האמנתי למה שסיפרו לי לדבר הנהדר שקורה אחרי החתונה, לשאריות המושג 'שידוך' שעליו גדלו הוריי. לא עזר לי כל מה שלמדתי לפני כן, כל מה שחוויתי ולא הפנמתי.
לקח לי הרבה מדי שנים להודות שפישלתי
בחיי שניסינו, בכל כוחנו, עשינו הכל כדי שזה לא יעבוד, בכלל לא במודע, סתם בטיפשות. לרגעים באמת האמנו שתכף זה יקרה, שנוכל לעבור במסלול הבלתי אפשרי שטמנו לנו, לעבור אותו ישירות לתוך הגשמת החלומות. הסתבר לנו בדרך הקשה שטעינו, שבחרנו להיות שותפים לא מוצלחים לפנטזיה משומשת.
לקח לי הרבה מדי שנים להודות שפישלתי (מאותו רגע חזרה שפת היחיד, "פישלתי" ולא "פישלנו"). בדרך עשיתי נסיונות אמיתיים לחוות אותה, להגיע אליה דרך ההתאהבות, זאת שהתמכרתי לה נואשות, ממש כמו סם הייתי חי בין קריז לקריז, מחפש את הפתרון נואשות בה, באשר היא. החיפוש היה מתיש, פגשתי מקסימות מכל הסוגים בכל המקומות האפשריים. לאף אחת לא הייתי אפשרי באמת, חלק לא היו אפשריות מעצמן, ניסינו באמת ובכנות, כמיטב יכולתנו, הסתבר שזה לא מספיק.
פתאום עלה החשש שזה באמת עניין של גורל. לא סתם משהו שכתוב באיזשהו מקום, זה רשום רק בלב, זה קורה שאתה מוכן ומזומן פתוח ומסתכל, תוכל לראות "אותה", זאת שתקדם אותך אל האושר שלך, רק אם היא עוברת במקרה על הדרך. הדרך שלך.
ואז נתקלתי בעיניים שלה. במשך תקופה ארוכה פשוט הייתי עובר בכרטיס שלה באתר ברשת ומסתכל שוב, לוודא את המבט, את הירוק הזה שבעיניים, מברר שוב ושוב, עם עצמי, בשתיקה מלאה.
מהרגע שנפגשנו פשוט לא נפרדנו, נדמה לי שככה צריך. זה היה חדש בפשטות שלו, נעים בשפייות שלו, ממכר בשקט המרגש שלו, בצחוקים הקטנים לפני השינה, אני מוצא את עצמי צוחק יותר מאי פעם.
אולי מסתבר שאהבה זה בכלל סתם דבר מצחיק ביסודו, אבל רק שאתה מוצא אותה. לא רגע אחד לפני.
ד"ר נורית מרכוס נתנה לי כלי שיותר דומה לקסם מכל כלי אחר שפגשתי בימי חיי, אם אתה מפעיל אותו נכון זה פשוט עובד. פתאום מופיע השקט במלוא עוצמתו. זה לא כזה שקט של מדיטציה או ישיבה על ראש הר, אלא שקט פנימי – המוזיקה הכי נהדרת ששמעתי עד היום. אהבה במעקב
כששואלים את הפסיכולוגית ד"ר נורית מרכוס במה היא עובדת, היא אומרת שהיא רק "מפנה פסולת". לדבריה, אפשר לדבר בטיפול עד קץ כל הימים, אבל אם לא עושים "עשייה מְרַפאה" וגם מתגלגלים מצחוק תוך כדי הדיבור, זה ייקח המון שנים עד שזה יעבוד.
את נורית מרכוס פגשתי בסצינה קצרה בה הייתי צריך לשנות משהו יסודי בדרכי בעולם. היא נתנה לי כלי שיותר דומה לקסם מכל כלי אחר שפגשתי בימי חיי, אם אתה מפעיל אותו נכון זה פשוט עובד. נגיד שזה דומה לכפתור הווליום של הקולות הפנימיים שלך. אתה יכול למקסס את הערוצים, להוריד ווליום לרעשים המטרידים, ואז פתאום אתה מגלה שאתה בכלל חי ברעש נוראי, קולות פנימיים פשוט מעיבים על השקט שלך. היכולת להוריד את הווליום פשוט מופלאה. פתאום מופיע השקט במלוא עוצמתו. זה לא כזה שקט של מדיטציה או ישיבה על ראש הר, אלא שקט פנימי – וזאת המוזיקה הכי נהדרת ששמעתי עד היום.
הרקורד של ד"ר מרכוס כולל שנים רבות בליווי אנשים בפסיכותרפיה הקלאסית. היא פיתחה פסיכותרפיה ממוקדת ועדכנית, המטפלת בהשפעות הגומלין שבין גוף, נפש ורוח מתוך גישה הוליסטית. הטיפול שלה משלב טכניקות עדכניות מגוונות בתוך מרקם תהליך הפסיכותרפיה, בהן היפנוזה, EFT, EMDR, הרפיה ודמיון מודרך. בהכשרתה היא פסיכולוגית קלינית מומחית ומדריכה בתחומי האבחון והטיפול הנפשי למבוגרים ומתבגרים, עם הכשרה בהיפנוזה ובשיטות גוף-נפש. היא נושאת תארים מאוניברסיטת תל אביב ויש מאחוריה ויותר מ-25 שנות עבודה בשרות הפסיכולוגי של אוניברסיטת תל אביב כמטפלת ומדריכה, בצד ניהול קליניקה פרטית.
לשאלה הפשוטה אהבה מהי? משיבה נורית מרכוס שבעיניה אהבה, במשמעות הבונה והמקדמת לטווח ארוך, היא קשר שבו יש לנו משהו חם בלב אל האדם השני שקיים מעבר לעליות והמורדות והתסכולים המיידיים, כשהאדם הזה חשוב לנו גם בפני עצמו לא רק ככלי שמשמש אותנו, כשהצרכים שלו חשובים לנו ואנחנו מוכנים לדאוג גם לצרכים האלה ולא רק לצרכים של עצמנו.
אהבה נותנת ביטחון, מפני שהיא תחושה של להיות עטוף בה. התחושה הזאת מאוד מרגיעה ומקטינה את הצורך להיאבק על הערך העצמי, על מילוי הצרכים. יש באהבה אנרגיה של התפשטות שעוטפת את האדם, את האוהב ואת הנאהב. אהבה דורשת תחזוקה של תשומת לב אינסופית
עם זאת, כל זוגיות, אפילו הטובה ביותר, דורשת הרבה תשומת לב ועבודה עצמית כל החיים. אין אהבה גדולה שמתקיימת יום-יום שנה-שנה בלי טיפוח וגינון יומיומי. אהבה דורשת תחזוקה של תשומת לב אינסופית. הרגע המסוכן לה הוא זה בו אנחנו מתחילים לחיות בתוכה כאילו שהיא מובנת מאליה.
לפי ד"ר נורית מרכוס יש כמה מרכיבים שעוזרים לאדם להיכנס לקשר של אהבה: אמון בבני אדם, היכולת להאמין בצד השני ולסמוך עליו. חוויה פנימית של שוויון בין המינים – אין צורך להרגיש יותר או פחות מבן הזוג. דימוי פנימי ששיתוף רגשי הוא אפשרי, ובוודאי גם ששיתוף פעולה בין שני בני זוג הוא אפשרי. עצמאות פנימית שמאפשרת להיות לבד, להיות קשוב לעצמך להכיר את הצרכים שלך, למצוא התעניינויות משל עצמך. מובחנות, מודעות ויכולת לראות את עצמך עם קווי מתאר ברורים, איפה אתה מתחיל ומסתיים, איפה הצרכים שלך, ואיפה הצרכים של השני?
הכמיהה והאימה
אילו היו לנו הורים אופטימאליים, אז אולי היינו מצוידים בכל הפריטים שברשימה. אבל מכיוון שההורים האלה כנראה עוד לא נולדו, אז כולנו מגיעים "מעוכים" בחלק מהמרכיבים. בראש הרשימה השחורה נמצא האמון. אם גדלנו במקום מאוד לא בטוח שאי אפשר היה לסמוך על אף אחד, ועוד יותר גרוע – אם פגעו בנו, בעיקר בגיל הרך, אז יש לנו הרבה מאוד משקעים טראומטיים והרבה מאוד נורות אזהרה שמהבהבות כשאנחנו מתקרבים למישהו. ככל שהתחלנו את החיים במקום יותר קשה מבחינת חוסר האמון, הכמיהה שלנו להיות קרובים ומחובקים תהיה עוד יותר גדולה, אבל בצילה של הכמיהה באה האימה.
האימה כל כך גדולה, שהיא נוטה לגרום לנו להתקרב ולהדוף, בצורה כזאת שמאוד מקשה על התנאים ליצירת קשר. זה כמעט אומר לוותר על האפשרות של בן/בת זוג שיוכל לרצות להיות איתנו. לעומת זאת, אם פיתחנו מנגנוני הכחשה והדחקה טובים, אנחנו עשויים להיצמד אל בן אדם שני ולסמוך עליו באופן עיוור. אז נישאר במקום "העיוור הנצמד" לפחות עד שמאוד ניפגע ממשהו, שיגרום לנו בבת אחת לעוף אל הקצה החשדן והזהיר, או אל מצב ה"לא מאמין יותר בכלל לאף אחד".
אפשר ליצור זוגיות עם עיניים עצומות. יש המספרים שאחרי 20 שנה הם התעוררו. אנטנות מחודדות עוזרות לנו לפעמים לראות בעולם דברים כהווייתם, אבל גם גורמות לנו לראות באחר איכויות שלא בדיוק קיימות, אלו שאנחנו מחזקים. זה החסם החמור ביותר. הוא הכי מגביל וקשה לזהות אותו בכוחות עצמנו מתוך ההוויה החשדנית. אם אדם דרוך עם אנטנות פרושות, כאלו שמיומנות לקלוט כל סכנה, הוא עלול לקלוט סכנות אמיתיות וגם צל הרים כהרים – סכנות לא פרופורציוניות. הוא יקלוט אותן באופן כזה שלעולם לא יוכל למצוא בן זוג שלא יעורר את מחול השדים של ראיית התכונות המרעות, אלו שאי אפשר לחיות איתן.
נניח שהאדם תקוע במקום הזה, ואם הוא בעיוורון מוחלט לגבי הנטייה שלו לראות הכל בשחור וכמסוכן, סביר להניח שהוא ממילא לא יתחבר למיזם שלנו, אהבה במעקב. הוא יראה אותו בתור עוד איזשהו עניין מסוכן שעלול לפגוע בו. רק אם אדם מזהה את עצמו כבעל דפוס כזה או אחר, או קושי כזה או אחר, הוא עשוי להיות בשל לטפל בו. עקרון שנכון בעצם לגבי כל קושי.
בהחלט יש זוגות שאין ביניהם הרבה אינטימיות, בוודאי לא אינטימיות רגשית, ואז אין סכנה, אבל גם אין התאהבות גדולה, התרגשות גדולה, שמחה גדולה. יש קרקע בטוחה מתחת לרגליים. לפעמים זה מספיק, הצרות מתחילות אם מישהו מהם רוצה לעזוב את גן העדן של הטיפשים ולתת הצצה בגיהינום או גן עדן של הרגשות. במקרה כזה יש אינדיקציה משמעותית לטיפול שיעזור להתבונן על מה שהיה בעבר ולשחרר את העוצמה הרגשית של הדברים כמו שהם קרו אז, דרך טיפול שבו מדברים על הדברים ומשחררים אותם מהרישום שלהם בגוף. אחרי שמקטינים את העוצמה שיש לחוויות העבר האלה על ההווה, יש הרבה יותר סיכוי לכניסה רגשית לתוך קשר חדש.
אז מה עושים? טיפול אמור לעזור להפחית את רמות החרדה שקשורות לחוויות הטראומטיות של דברים שקרו בתוך קשרים. רק כשהגוף נפש כיחידה אחת מתחיל להירגע ממה שקרה פעם – העבר מאבד מהכוח שלו ומפנה יותר מקום לעולם פנימי הפתוח להתייחס עכשיו למה שקורה בהווה.
לגבי סעיף השוויון בין המינים, שהדיון בו מאוד חביב על גולשי הערוץ: האם את תצפי שהוא ישלם עליך בכל הפגישות הראשונות? האם אתה תצפה שהיא תסכים לכל יוזמה ולקצב שלך בכל הרבדים של הקשר? השאלה היא אם הצד השני מגיע עם אותו תסריט פנימי משלים שיתלבש טוב על התסריט שלך. לדברי ד"ר מרכוס, אם ניקח לדוגמה שניים שמשלימים מבחינת תפישת אי השוויון שלהם, אז לכאורה פתרנו בעיה, יש התאמה, אבל עלול להיווצר מצב שבו עם הירידה ברמת ההתאהבות הראשונית שכוללת עיוורון זמני וייפוי דברים, ירגיש מישהו מהשניים את אותו דפוס ישן ומוכר כמשהו מוגזם ולא נוח, משהו שיגרום אי שביעות רצון.
ד"ר נורית מרכוס סבורה שהחסם היחידי שממש יכול להוות מכשול בלתי עביר בתחילת קשרים הוא חוסר אמון בסיסי. שאר החסמים מאפשרים התחלת קשר. הם יצוצו מתישהו במהלך הקשר וישאירו את האדם שוב ושוב באותו מקום, מאוכזב והרבה פעמים לא מבין איך שוב נעזב או התאכזב ועזב.
אם יש בעיה של אמון יהיה צורך בטיפול ארוך, סבלני והדרגתי, ולכן מי שסובל מבעיה כזאת אינו מתאים להשתתף בפרויקט שלנו. שאר המרכיבים מאפשרים התבוננות ועבודה יותר ממוקדת כדי להפחית מהעוצמה שלהם ולאפשר התחלה של זוגיות.
דיבור על דברים כואבים ועל אמונות כובלות תוך כדי הזרמת אנרגיה מאפשר שחרור ופינוי פסולת. כשהפסולת מתפנה, משתפרת הזרימה האנרגטית ונפתחת חוויה של חיוניות והיכולת להיות בתוך הרגע. זה מאפשר שמחת חיים – שתגדיל את הסיכויים למצוא אהבה.
אנשים שרוצים זוגיות לרוב חושבים "מה יקרה כשאפגוש את זה שיפתור לי את כל הבעיות". האשליה היא שבן או בת הזוג הם שיגרמו לנו להרגיש בטוחים. זו תפישה רומנטית, לפיה התשובות נמצאות בגורם חיצוני. שיחה עם הדס מנור, מאמנת אישית
לתפישתה של הדס מנור אין אהבה במובן האובייקטיבי שלה, זה רק מושג. "וכמו כל מושג, הוא מורכב מהמחשבה, מהרגש ומהתחושה הפיזית שנוצרת כתגובה. אוסף המחשבות והאמונות של כל אדם על אהבה הוא פועל יוצא של מסקנות שקיבלנו בילדות, בתוספת הוכחות שאספנו מנסיון החיים שלנו. ביחד, זאת הפריזמה שדרכה אנחנו מסתכלים על המציאות", היא אומרת בראיון במסגרת פרויקט אהבה במעקב של ערוץ יחסים.
למשל, הדס מספרת על עורכת דין מוכשרת ונאה בת 37, שמאז גיל 20 היתה במערכות יחסים עם גברים סמכותיים, חזקים, מצליחנים, עשירים, מרוחקים, ובעיניה מאוד סקסיים דווקא בגלל אי נגישותם. היא היתה משוכנעת שזו דמות הגבר בשבילה, אבל היתה ממורמרת ומלאת ביקורת עצמית על כך שזה לא מצליח לה "איתם" ועוזבים אותה. בתוך כל קשר כזה היא היתה עסוקה במתן הסברים לעצמה, איך אם היא רק תשתנה עוד קצת, הכל יהיה מושלם, ואם הגבר שבקשר רק ישתנה עוד קצת, הכל יסתדר. "במהלך אימון של שמונה חודשים, חשפנו את האמונות שלה ביחס לזוגיות וביחס לאהבה, שהיו סמויות ממנה. היום, שנה וחצי אחרי, היא נשואה באושר לגבר שונה מאוד מהגברים שהיו לה בדרך כלל – והם מצפים לתינוק", אומרת הדס.
הדס מנור היא מאמנת הווייתית, בעיקר אנשים פרטיים. היא מאמנת אותם לחיות חיים הכי קרובים למי שהם באמת, בגרעין הממשי שלהם, שנחשף עם חקירת וקילוף הדימויים והתפישות. חיים מתוך הגרעין הממשי הזה מאפשרים סיפוק, הנאה, שקט נפשי ותחושת מלאות. התפישה של הדס אומרת שאנשים עושים כל מיני פעולות להשגת זוגיות ולשימורה. הפעולות האלה חשובות, אבל חשוב הרבה יותר לבדוק מאיפה אנחנו פועלים.
הגירושים שלה עצמה לאחר 18 שנות נישואים ו-18 שנים כעיתונאית במעריב ובגלובס הובילו את הדס להכרה של זוגיות "נכונה" יותר. "פעם חשבתי שאני יודעת מה הסיבות הנכונות להיות בת זוג, היום אני יודעת גם מה הסיבות המאוד נכונות לחדול ממנה", היא אומרת. לדבריה, אנחנו בדרך כלל לא יודעים לעצור ולשנות את חיינו לפי מה שנכון לנו באמת, אם על ידי טרנספורמציה בתוך קשר קיים, אם בהפסקת הקיים והתחלת משהו אחר".
חיים באשליה ובחוסר בהירות ביחס למה היא אהבה עבורם
אהבה זה דבר מדהים וכיפי, הרגשה של חזרה הביתה, למקום בטוח. "באהבה זוגית ובזוגיות מפרה", אומרת הדס, "יש לנו הזדמנות להתפתח ולצמוח באופן שאין בשום מקום אחר בחיים. הבעיה היא שאנשים לא באמת חיים או חוקרים את מה שנכון ומדויק עבורם ואיך הם גיבשו במהלך החיים את הדרך הקיימת, שאינה מדויקת ומאושרת עבורם, אלא חיים איזו פנטזיה, בהקשר של חייהם ומובן שבהקשר של אהבה. אנשים חיים באשליה ובחוסר בהירות ביחס למה היא אהבה עבורם, על מה היא עונה ומי הם רוצים להיות כבני זוג/בנות זוג. במקום לחקור את עצמנו לעומק ולהיות מי שחשוב לנו להיות, אנחנו יוצרים תמונה דמיונית של הצד השני וחושבים שהוא או היא 'המושלמים' הם שיגרמו לחיינו להשתנות".
אנשים שרוצים זוגיות בדרך כלל מרוכזים בעיקר בשאלה "מה יקרה כשאפגוש את אותו מישהו שיפתור לי את כל הבעיות". האשליה היא שבן או בת הזוג הם שיגרמו לנו להצלחה, להרגיש בטוחים, להרגיש בבית. הם אלה שיביאו נינוחות ושלמות וטוב וקסם. לפי הדס, "זאת תפישה רומנטית, שהפוקוס שלה הוא שהתשובות נמצאות בגורם חיצוני. התוצאה של חיים לפי הגישה הזאת ידועה ומוכרת – אכזבה. לפי גישה זו, אני לא זו שמשפיעה על חיי, אלא כדאי לחכות לאביר שיגיע, לשים את הדגש על כל מה שלא תלוי בי, על גורל או מזל, קארמה או אלוהים, שיועידו לי את מה שצריך". או בלשון העם – "יהיה בסדר".
לחקור את עצמך ואת הפערים בין מה שאתה רוצה למה שיש
הדס מציעה אימון שחוקר מיהו האדם מעבר לסיפורים שכל אחד מספר לעצמו. מה שזה אומר ביחס לאהבה וזוגיות זה לעשות ההפך מלחכות שמישהו בחוץ יעשה את העבודה. היא מציעה לחקור את עצמך ואת הפערים בין מה שאתה רוצה למה שקיים בחייך, באמצעות שאלות כמו "מי אני כבן זוג?", "איך אני מקבל החלטות?" ו"מה חשוב לי להיות?". לא רק לשאול, אלא גם לענות, ובעיקר לעבוד על ועם עצמך, תוך השוואה בין מה שאני חושב על עצמי לבדיקה של מי באמת אני מופיע במציאות.
לדברי הדס, כדי שאוכל לראות מה באמת מתאים ומדויק עבורי, עליי לעבור תהליך של הכרות עמוקה עם עצמי, של איתור התשובה הברורה לשאלה "מה זאת אהבה עבורי? מהי תפישת העולם שלי ביחס אליה? מה חשוב ומה אפשרי עבורי כדי 'להרגיש בבית'? מה אני מביא למערכת יחסים שגורם לי להרגיש טוב בתוכה?"
אחת מנקודות הבדיקה של מי אנחנו בזוגיות היא השוואה למי שאנחנו עם חברינו הקרובים. תשאלו את עצמכם את מי אתם "פוגשים" כשאתם עם חבריכם הקרובים, ולעומת זאת את מי פוגש הצד השני ואת מי אתם פוגשים כשאתם בדייט. האם במקום להביא מעצמכם בדייט אתם מעדיפים לשים בצד את כל האוצר הזה שנקרא 'אני' ולהביא איזשהו דימוי שיתאים לחברים? או להפך, מתעקשים בדייט למכור איזה דמות של "אני" שהמצאתם, שממש לא מאפשרת יצירת זוגיות?
אם תגיעו לפגישה עם המוּדעוּת וביטחון במי שאתם באמת – אז זה מה שתמגנטו לעולם שלכם. אנחנו פוגשים בבני הזוג הפוטנציאליים שלנו השתקפות של חלקים מאיתנו. אם מי שאני זה מישהו או מישהי שרואים את עצמם בני מזל על עצם העניין שמישהו חתיך/חכם/שנון קבע איתנו דייט, סביר להניח שנמגנט אלינו מישהו יהיר, שצריך בת זוג כריפוד לאגו שלו. לעומת זאת אם נגיע לדייט מרוצים ממי שאנחנו ומקבלים בחיוך את המאפיינים האחרים שלנו – נמגנט אלינו פרטנר מכבד ומעריך.
"כמה זמן אפשר לשחק משחק תפקיד מבלי להיות קרובים לעצמנו באמת?" שואלת הדס מנור. "ימים? שבועות? חודשים? שנים? לכן, כשאנחנו משחקים תפקיד כדי למצוא חן בעיני האחר, או כדי לעמוד בציפיות של החברה/ההורים/ או הכללים שהטלנו על עצמנו – אנחנו מועדים לכישלון".
בתחום העבודה ברור לנו איך המחשבה יוצרת מציאות
לעומת תחום האהבה, בתחום הקריירה הקשר בין הבחירות שלנו לבין תוצאותיהן הרבה יותר ברור. הדס מדגימה מהתחום הזה: "למשל, אני מגיעה לראיון עבודה עם הניסיון שלי, הידע והוותק, ובעיקר עם הידיעה שאני ראויה לתפקיד. אני יודעת בתוכי שיש לי מה להציע ושיש כאן מצב של win-win, או שלא תהיה התקשרות בין הצדדים. אם זה מי שאני בראיון העבודה, לא אהיה מופתעת שאקבל את העבודה. מאוד ברור לנו בתחום העבודה איך המחשבה והתפישה יוצרות את מי שאני שם, באנרגיה, בהתנהגות, בתקשורת המילולית והלא מילולית שלי – והם שיוצרים את התוצאה".
לדברי הדס, הביטוי "לב שבור" מתאר את התנפצות הציפיות, החלום, את הפער בין מה שציפינו או רצינו לבין מה שיש לנו במציאות. במילה אחת: אכזבה. תשאלו את רופא המשפחה שלכם, אין צילום או תיעוד של לב שבור, אין רישום פיזיולוגי של נזק בסיומה של אהבה לא מוצלחת. "אבל בהחלט יש רישום רגשי ונפשי, וגם איסוף של עוד הוכחה לכמה אנחנו לכאורה לא טובים/שווים/ראויים/בני מזל – מה שמחליש את האמונה שלנו ביכולתנו ליצור זוגיות ואהבה מספקת ונעימה", מוסיפה הדס.
התפישה הפנטזיונרית על "האחד והיחיד"
הסיבה הסמויה שאנחנו לא מוצאים זוגיות, במקרים רבים, היא התפישה הפנטזיונרית על "האחד והיחיד", זה שמחכה לנו. אם נהיה מוכנים לפרק את התפישות הפנטזיונריות שלנו ולהגיד שלמרות שכל חיי חלמתי על סטארט-אפ ואקזיט סוער, מה שבאמת עושה לי טוב זה לגור בבית קטן על חוף הים ולעבוד רק חמש שעות ביום – נוכל להיות מסופקים ושלמים. לכן, הדס מציעה לבדוק מה באמת יגרום לנו להרגיש טוב.
הדס מזמינה לתהליך של עבודה באימון כדי להגיע לזוגיות נחשקת:
"המתאמן ישאל את עצמו איפה אני קרוב לעצמי? מה נכון עבורי? תוך שימת סימני שאלה לגבי מה שאספתי כפנטזיות בחיי. אנחנו לא ממציאים את עצמנו מחדש, אלא חוזרים בעזרת האימון אל מי שאנחנו באמת, האשה/הגבר שמסתתרים מאחורי המון שכבות הגנה ומסיכות שאימצנו במהלך החיים. בעבר הן כנראה הגנו עלינו, לכן היו מאוד שימושיות, אבל היום הן דופקות לנו את החיים".
נכון, יש גורמים מולדים שלא ניתן לשנות, הדס מסכימה, "אבל הדברים שקורים בחיים נחלקים לכאלה הנמצאים ב'מעגל ההשפעה' שלנו וכאלה שנמצאים ב'מעגל הדאגה' . כל מה שאני יכול לעשות, זה להגדיל למאה אחוז את האחריות שלי על מה שכן בהשפעתי. תוך כדי, ניתן גם לגלות שההשפעה שלנו גדולה יותר ממה שחשבנו". התפקיד של הדס הוא לשאול את המתאמן שאלות פורצות דרך, אחרות מאלה שאדם שואל את עצמו, שיביאו את המתאמן לחקור את מה שהוא לא יודע שלא ידע על עצמו ולהגיע לאפשרויות חדשות לממש עבורו זוגיות ואהבה.
בסדרה של 14 פגישות אישיות ניתן להתחיל בחקירה לקראת תוצאות. הגולשים מוזמנים לכתוב לנו ואולי לזכות בליווי חינם של הדס.
לקראת האהבה בן אדם צריך להיות בתנוחה הנכונה, כמו לקראת ריצה, או קפיצה ממקפצה לבריכה. עליו להיות בתנוחת הזינוק הנכונה, במקרה שלנו תנוחה פסיכולוגית, תנוחה הנדרשת להפעלת החלק הרגשי, הפיזי והמנטלי של הזוגיות. את התנוחה הזאת אפשר ללמוד ולשפר. משוב ביולוגי עם ד"ר ארנסטו קורנמן
בדרך כלל לא מגיעים אל ד"ר ארנסטו קרונמן פציינטים שמבקשים למצוא אהבה. התלונה שתגיע עם הפציינט תהיה דיכאון, חרדה, כאבי ראש וכדומה. אדם שלא מרגיש טוב או שלם עם עצמו, סביר שיהיו לזה ביטויים גופניים. בביטויים האלה ניתן לטפל. ד"ר קורנמן הוא מטפל מוסמך בביו-פידבק (משוב ביולוגי) העוסק בביו-פידבק ונוירו-פידבק בעולם, ובארץ בקליניקה פרטית שלו ברעננה. בנוסף, הוא מדריך מוסמך לפסיכו-פיזיולוגיה יישומית. ב-30 השנים האחרונות עסק ד"ר קורנמן במחקר מדעי בתחומים שונים. את ד"ר קורנמן פגשתי סביב הלב שלי, הפיזי. גיליתי שאני סובל מהפרעות קצב (AF) וניסיתי בכל מיני דרכים להתגבר על הבעיה. הוא היחידי שהצליח לפתור אותה בדרכו המיוחדת ועזר לי להבין לעומק את הקשר הישיר בין הגוף שלנו לנפש.
מעבר למילים המורכבות שמתארות את העבודה שלו כמטפל בבעיות נרחבות, מסתתר מטפל רגיש ומנוסה שמתעסק בין היתר בדיוק בחיבור הזה שבין הלב למוח. לפי תפישת העולם שלו הדבר הראשון שהוא אמר לי כשהצעתי לו להשתתף בפרויקט "אהבה במעקב" היה שבן אדם שמעוניין בקשר פורה, או באהבה דרך זוגיות (להבדיל משאר סוגי האהבה), מעוניין בעצם בשינוי, שינוי לשמו. אם זה לא יהיה שונה, אז זאת לא אהבה רצויה, שכן יש לך כבר בעצם כבר את כל מה שהיה לפני שבאו הזוגיות, הקשר הפורה, ואיתו האהבה. אהבה גורמת שינוי אמיתי, אם היא "נכונה" זאת ממש מטמורפוזה. התנאי העיקרי להצלחה באהבה הוא הנכונות לשינוי.
האם אתה סובל מחסמי אהבה?
אחד החסמים הנפוצים ביותר הוא הסטרס, מצב בו אין את הגמישות המספקת ליצירת קשר פורה. בחרדה הפוקוס מופנה לכיבוי הפחד במקום למושא אהבתך. ישנם גם חסמים רגשיים כמו: דיכאון שמצמצם לחלוטין את שדה הראייה של הסובל ממנו ומאפשר לו לראות רק את הדיכאון של עצמו. אימפולסיביות, שאינה מאפשרת רגישות והתמדה שכל כך נדרשים ביצירת קשר, ואובססיביות, שנועלת את האפשרויות כמעט לגמרי (האדם נעול ב"לופים" הטקסיים של עצמו). כדי להגיע לקשר פורה צריך מצב תודעתי מסוים, המוח שלנו יכול לעזור להגיע אל המצב הזה.
מליאורה וינבך למד ד"ר קורנמן את המודל שמחלק את הדושיח הפנימי לחמש רמות, הקיימות גם בהתפתחות של המוח האנושי. לבני האדם חלק ייחודי במוח, האונה הקדמית, שתפקידו לנהל לסנכרן ולאלף את החלקים הפרימיטיביים של המוח. אם תהליך חיפוש האהבה שלך מנוהל ברובו ע"י אחד מהמוחות הפרימיטיביים, סיכויי ההצלחה והפוריות של הקשר הזה קלושים, אם בכלל. עדיף לנסות ולהעביר את ניהול המוח לחלק הנכון לנו כבני אדם – האונה הקדמית. לקראת האהבה בן אדם צריך להיות בתנוחה הנכונה, כמו לקראת ריצה, או קפיצה ממקפצה לבריכה. עליו להיות בתנוחת הזינוק הנכונה, במקרה שלנו תנוחה פסיכולוגית, תנוחה הנדרשת להפעלת החלק הרגשי, הפיזי והמנטלי של הזוגיות. את התנוחה הזאת אפשר ללמוד ולשפר.
התאהבות והתנהלות דרך מוחות פרימיטיביים
החלק הפרימיטיבי ביותר במבנה המוח שלנו הוא המוח הזוחלי (ממוקם בגזע המוח). אם אתה מנוהל או מופעל באופן דומיננטי ע"י המוח הזוחלי, המהות של הקשר שלך תהיה לתקוף או לברוח, קצת קשה לקשור קשרים בצורה הזאת. אם אתה מופעל ע"י חלקי המוח הלימבי ("מעלה גירה מחשבתית"), הרי שכולך תוצף בזכרונות של העבר ללא פתרונות חדשניים, כל כולך שקוע במה שהיה, בגעגוע לאינסוף. אם אתה מופעל מהחלקים הלימביים שעסוקים בזולתניות (עיסוק בהשוואה לאחר) אין מספיק מרחב לקיום הפרט בזוגיות, או שיש תלות, או שיש צורך בשליטה. ממש כמו הזברות או חיות עדר אחרות, שטובות בשמירת המבנה ההיררכי של העדר שלהן. לקינוח יש את החלק העורך-דיני של המוח, שהוא החלק הגבוה מבין המוחות הפרימטיביים. מי שמופעל ממנו מבלה את רוב זמנו בוויכוחים אינסופיים בשאלה מי צדק בפעם האחרונה.
תוך כדי השיחה עם ד"ר קרונמן אני מריץ את סיפורי אהבתי ומזהה בבירור: את זאתי אהבתי כמו זברה, עם זאת החלק הדומיננטי היה החלק העורך-דיני, אין ספק שחויתי גן חיות שלם במסע האהבה שלי.
ניתן דרך התבוננות להפעיל את האונה הקדמית, שהיא החלק המפותח שלנו, זה שעליו אמרו "מוֹתר האדם מן הבהמה", אבל הרבה יותר קל להפעיל אותו פיזית בעזרת שיטות מדעיות וטכניקות להפעלת האונה הקדמית – אימון פרונטלי בנוירו-פידבק.
התנוחה הנכונה – טיפים לעמדת הפתיחה
מובן שלכל אחד תנוחה "נכונה" עבורו, אבל אם אוספים את המכנה המשותף אפשר להגיד שבשביל לצאת לדרך על המועמד לאהבה להרגיש נוח בבדידותו ובמוכנות שלו לשינוי, עליו ללמוד על החרדה שלו (קצת חרדה יכולה להעיר אותך, אבל יותר מדי ואתה הופך למשותק). עליו להיות סבלני וסובלני, בעיקר כלפי עצמך. פעולה מתוך ייאוש לא מאפשרת שיווי משקל ואיזון, ממש כמו אדם שמדמיין תהום קרובה ומנסה להיאחז חזק מדי, במקום להבין שהתהום רחוקה והוא חופשי לנוע כמה שירצה. אמר פעם הולך על חבל למרחקים ארוכים: "אם אני מדמיין או רואה את התהום שמשני צדדיי, לא אוכל ללכת כזה מרחק בלי ליפול" הבדידות היא כמו תהום שמלווה אותך, עליך ללמוד להלך על החבל הדק הזה בלי לחשוש.
כדאי לעשות חזרות בדימיון על המפגש האופטימלי מבחינתך (בין אם אתה מאמין או לא בטכניקת 'הסוד' או במחשבה שבוראת מציאות). אין ספק שמחשבות שליליות מרפות את ידיך ומשפיעות על הגוף שלך. ברגע שקופצת לך מחשבה שכזאת לראש, למד לסלק אותה בתקיפות, תתפלא עד כמה שזה עובד, גם בשבילך. יש אנשים שבאופן לא מודע נכנסים לקשר בשביל לנסות לפתור את הטראומה שלהם, אם יש לך טראומה עליך לטפל ולפתור אותה לפני שאתה מתחיל. התגרש מההיסטוריה של האהבה שלך. כדאי לאחסן את הזיכרון במקומו. לא להקרין את העבר ולהשליך אותו על האחר החדש שמולך. להימנע מדעות קדומות, להיות טבעי, להניח את המסיכות הכבדות, להשאיר רק את המסיכות הדקות שצמודות לעור. מאוד חשוב (ולא קל) להתנהג הכי בטבעיות ולא בקיצוניות, להימנע מ"לעשות רושם", הרושם הטוב ביותר הוא אתה עצמך בפשטות, קל יותר להתקרב לפשטות.
לטקסיות הנכונה יכול להיות כוח, אם יש לך נטייה לטקסיות מתוך היכרות ולא מתוך אובססיה לך על זה. זה יכול לעזור לך לעבור למקום יותר בטוח בשבילך. למשל, אם אתה חייב סיבוב על הקבר של איזה באבא לפני המפגש, או לענוד את הטבעת שעברה בירושה, עשה את זה בלי לשאול שאלות, להסביר או להבין. מה יכול להפריע לתנוחה הנכונה? אם אתה מאוהב באהבה, בעצם אתה בא עם דעות קדומות על 'איך זה צריך להיות', זה קצת כמו לראות פרח ולדעת איך הוא צריך להיראות מבלי להתרגש ממנו. כדאי להסתכל על הפרח כמו ילד שרואה אותו בפעם הראשונה, בריגוש אמיתי. אם מגיע אליך משהו שונה ממה שציפית, אתה עלול לפקשש את ההזדמנות לגדול מהאהבה. אל תסגור את כל האפשרויות עוד לפני שהגעת. לבוא נעול עם תמונה ידועה מראש זה להפסיד משהו מההווה.
בוא מהסיבות הנכונות
מי שמנסה לכסות את בדידותו בעזרת קשר חדש זה לא באמת אפשרי. אחד הפתרונות הכי טובים הוא לנסות ליהנות מהבדידות לפני שנכנסים לקשר חדש. ככל שהאדם נהנה יותר מהלבד שלו, ככה גדלים סיכוייו לאהבה. יש משהו מאוד מפתה במי ששלם עם בדידותו, זה אפילו סקסי, מרגישים את זה באוויר סביבך. אתה פחות אטרקטיבי כשאתה בורח מהבדידות שלך. למד ליהנות עם עצמך, מתי בפעם האחרונה יצאתם לסרט? אתה ואתה.
דעות קדומות – אל תיכנס לקשר חדש בגלל לחץ חברתי או משפחתי, זה כמו ללכת ישירות לתוך הקיר. המוטיבציה צריכה להיות נכונה. יש לקחת בחשבון שיש דו-שיח תת הכרתי, האדם ממולך עלול לקלוט את המניעים האמיתיים שלך, אז כדאי שהם יהיו טובים וכנים.
טיימינג – האם אתה מוכן לאהבה, או שאולי יש עוד דרך שאתה צריך לעשות לפני שאני נכנס אליה? אדם שנעזב או התאלמן לאחרונה זה בדרך כלל לא הזמן הנכון לנסות ולמצוא אהבה. יש הרבה פעילויות בחיים שדורשות לבדוּת – שאל את עצמך בכנות האם אתה באמת בזמן הנכון לאהבה. לפעמים אנחנו הולכים נגד התחושות שלנו. בדוק אם עכשיו זה הזמן שלך, או המתן. תכף זה מגיע.
ביטחון עצמי – צריך לפחות קצת מזה, כדאי לעבוד על זה לפני שנכנסים לזוגיות, אין מה לצפות לקבל את הביטחון מבן הזוג שלך. הכן את עצמך כמו לפני טיול הרפתקאות, את כל מה שצריך, צא לזוגיות ממרכז הכובד שלך, לא מהקצוות.
הזמנה לטיפול
מטרת הטיפול שד"ר קורנמן מציע היא להביא את האדם לתנוחה יותר מאפשרת, לקראת האהבה. הטיפול הוא לא בשביל למצוא אהבה, אלא להכין את המטופל לזהות את התנוחה שהכי מתאימה לו להגשים את חלומותיו ואת ייעודו. ד"ר קורנמן מציע את התהליך הבא: סריקת העבר – איתור אזורים טראומטיים שקשורים לקושי הנוכחי.זיהוי נקודות התורפה האפשריות של ההצלחה שלך למצוא אהבה.בדיקת העמדה הפסיכו-פיזיולוגית – איך הגוף שלך מגיב? כשאתה מתעצבן, נחרד, האם אתה מסוגל להרפות? שימוש נכון בפרופיל פסיכו-פיזיולוגי יכול ללמד אותך המון על עצמך.הפחתת לחץ – לימוד והכרת שיטות יעילות להפחתת הלחץ, הסבר על הקשר בין אמוציות והגוף. שיטות טיפול כמו ביו-פידבק שיכולות לעזור לנטרל סטרס כדי לעבור למצב רגוע, מצב שהוא יותר נכון לכולנו, ובפרט עבור מי שמחפש למצוא אהבה. שיטה נוספת נקראת נוירו-פידבק ובה המטופל לומד להפעיל את האונה הקדמית. ככל שהמוח פחות במצב אוטומטי נמצאים יותר קרוב לתנוחה "הנכונה".
הזכות לאהבה מקבילה לזכות לנשום. בינתיים זה חופשי וחוקי, פה ושם יש הגבלות ואיסורים, אבל באופן כללי אנחנו עדיין חופשיים לאהוב. אני אמנם מכיר כמה אנשים שוויתרו על האפשרות לאהוב שוב, אבל כאופטימיסט מושבע אני מקווה בשבילם שלפחות במחלקה הגריאטרית הם יתעשתו.
אם אקים את עמותת נפגעי האהבה (ענ"ה) אני מניח שאקבל כמה מנדטים לכנסת, למרות שרוב האנשים לא יודו בפה מלא שהם כאלה. משום מה יש תפישה מקובלת שנשים נפגעות יותר, מפני שהן רגישות, מפני שהן כביכול מתמסרות מתוך אמונה עיוורת. זה לא נכון. כמה מחבריי הקרובים ממין זכר מסתובבים פגועים, עם צלקות אהבה רבות.
"מי שלא מנסה, באמת לא נכשל", אבל הוא מפסיד את אחת החוויות היותר מרגשות שיש בחיים. אני פוגש אנשים כבויים במסעי, חלקם מעולם לא נדלקו, חלקם באמת ויתרו, חלק אפילו לא יודע על האפשרות. לא משנה איך זה נגמר, אני זוכר את התחושה הזאת בכל פעם שהיא חלפה על פניי, מגיעה משום מקום ונעלמת אל הכלום, משאירה אחריה הרבה תהיות וכאב, כן אין ספק שהאהבה היא ממין נקבה, היא מכילה ומרגשת סוערת ומעוררת. אני לא מדבר רק על שלב ההתאהבות, שכבר מזמן הוגדר כתסמין למחלת נפש, אלא על העומק הזה שנפרש לפניך אחרי התפוגגות הכימיקלים שמציפים אותך.
כמו כל דבר, פעם היה אחרת, יש יגידו יותר טוב. בני נוער שאני פוגש בעבודתי אינם מאמינים שזה יכול לקרות להם. ובכלל, בימינו זה לא נחשב קוּל להיות מאוהב. הרי להיות קוּל באמת זה אומר לא להתרגש מכלום, אפילו לא מאהבה.
סמס אחד שמקפל בתוכו "רומיאו ויוליה" שלם
מעטים המפרגנים לאהבה באמת, רק בני המזל שחוו אותה מספיק מרשים לעצמם לפרגן (תבדקו בתגובות בערוץ, גם כאן). הדיגיטציה של האהבה מתעתעת, כמה קל לסמס את הפנטזיה שלך, לבטא אותה כמו כל הדור הזה, שגדל כאן במסרים קצרים, סמס אחד שמקפל בתוכו "רומיאו ויוליה" שלם. כמה קל, ככה מתעתע…
אני לא מבין איך אפשר לחיות בלעדי אהבה. תמיד העדפתי להתהלך בעולם עטוף בה, מרוגש ושקט. כמו סם מרגיע היא עובדת על כל החושים, יש לה ריחות משלה, היא צבעונית יותר מהתמונה הרגילה של חייך, יש לה את היכולת המופלאה הזאת להפוך את המציאות לאפשרית, לא משנה איפה אתה או ממה אתה סובל.
בעיניי, עדיף לב שבור מאשר מנותק, עדיף לשלם את המחיר המלא שהיא גובה בדרך, "מס" כבד, כדי שבבוא העת תהיה מוכן לקראת האהבה הנכונה שלך. הניסיון שרכשת בדרכך יכול לאפשר לך יותר.
חשוב לחפש אהבה, אבל חשוב לא פחות – למצוא
היום אני מבין אחרת את הביטוי "חפש את האשה". הבנתי שחסר למשפט את החלק השני: "חפש את האשה – עד שתמצא". פעם חשבתי שהחיפוש הוא רק לכאורה, בדומה למחפשי עבודה, להבדיל ממוצאי עבודה. היום אני יודע בוודאות שה'הוא' או ה'היא' שלך נמצאים אי שם, ואחת המשימות החשובות במסע החיים היא לחפש, אבל חשוב לא פחות – למצוא.
פרויקט "אהבה במעקב" מיועד לכל אלו שלא מוצאים אותה, את האהבה, או שמוצאים אחת "מקולקלת". שוב ושוב מסתבר שפג התוקף, שהמוצר לא נכון, לא מתאים… אבל אף אחד לא ישכנע אותי שאפשר לחיות חיים מלאים עשירים ומאושרים ללא אהבה.
בסדרת כתבות שמתחילה בערוץ יחסים ערב ט"ו באב יוצגו שיטות טיפול שונות המשחררות אותנו בדיוק ממה שמונע מאיתנו מלמצוא את אותה אהבה נשגבת ומופלאה. מסתבר שיש לא מעט דברים שעלינו לעבור בדרך, כמו בכל סיפור אגדה בה הנסיך מוזמן לצאת למסע מאומץ כדי להגיע אל הזכות לאהוב את הנסיכה.
מצד אחד יוצגו בעלי מקצוע שונים מתחומים שונים, הנושאים על דגלם את נס השינוי. כל אחד מהם נתבקש והסכים להתמקד ולמצוא את הדרך שתוביל אותנו אל האהבה – משם כבר נסתדר לבד. בין המטפלים ששמחו להצטרף לפרויקט: נוירופיזיולוג, מיסטיקנית, מאמנת לזוגיות, פסיכולוגית אלטרנטיבית ומנחת קבוצות שינוי בחיים.
הקוראים האמיצים מוזמנים להתנסות בטיפולים
מהצד השני יש אתכם, הקוראים שמסתובבים כאן בערוץ יחסים, פנויים ופנויות, מי פחות מי יותר, שמצהירים בפה מלא כי הם נכונים ומוכנים לאהבה, אבל משום מה משהו מונע מהם מלהשיג את הדבר שהכי חשוב להם בעולם. הקוראים האמיצים מוזמנים להתנסות בדרך שמציע המטפל, ותחת עינו הפקוחה של הקוסם לקוות שהפעם הקסם יקרה.
המטפל שיתאים להם לא יוכל למצוא במקומם את האהבה, אפילו לא יציע מועמדים מתאימים. הוא רק יכול לעזור להם להיות במיטבם, מוגדרים יותר וברורים יותר, קודם כל לעצמם ואחר כך למי שנמצא מולם. להיות מוכנים יותר לתהליך של השינוי הגדול, שעם קצת מזל הם יגיעו אליו או הוא אליהם.
