רק לבקש

מסתבר שאפשר לבקש, כך למדתי…ולקבל.

אף אחד לא באמת לימד אותי לבקש 'נכון' שזה אומר עם סיכויי הצלחה יותר גבוהים. את ליהי ביתי אני מלמד שלפני שהיא מבקשת משהו שתעשה בדיקה של הסיטואציה, זה זמן מתאים? האדם ממנו מבקשים קשוב? רגוע? …זה עובד לה מצוין, היא מצליחה לזהות תזמונים נכונים לבקש. ולקבל את מבוקשה.

אותי כילד לימדו לא לבקש (לא מנומס), ואם כבר מבקשים, אז לבקש יפה…ולעולם לא לבקש עוד, כמובן. בקיצור למדתי לבד לבקש, ואני עדיין למד.

ביקשתי וקבלתי מהיקום דברים כל כך לא הגיונים שאני מתבייש לספר, שלא יגידו שיצאתי ממרכוז… מעדיף שתחשבו שאני באמצע.

ויש את הבקשות ההגיוניות, ביקשתי להצטלם עם בתי ליהי על רקע 'משמר הלילה' של רמברנדט ולכתוב (מה שנכון) 'עם אבא בעבודה' וכמובן להעלות לפייסבוק אחרת מה? ביקשתי, קיבלתי.

אבל ללא ספק את הבקשות הכי נועזות שלי שמרתי לRIJKS מוזיאון באמסטרדם, המוזיאון הלאומי של הולנד. מי שרוצה לקרוא על הפרויקט יוצא הדופן הזה שהצליח בגדול (פעמיים סולד אאוט 35,000 כרטיסים) יכול לקרוא כאן (לחץ)

אז זה התחיל בהיסוס, וחטפתי 'לא'….

ביקשתי להוסיף חרוז אדום לתוך כוס זכוכית שקופה מהמאה ה17…המנכ"ל הנחרץ סירב, זה לא אותנטי, ברייקס מציגים רק דברים אותנטיים… בסוף התפשרנו, אם אצטרך אשיג חרוז מהמאה ה17 , מה שאפשרי למדי ברייקס ואשתמש בו…למזלי לא נצטרכנו, אבל קבלנו 'כן' ראשון.

הבקשה השנייה הייתה כבר ממש 'לא רציונלית' בבסיסה, ואלמלא האיש שהזה אותה 'קונדרה מגנוס' שעמד לצידי לא הייתי מעז לחלום אותה שלא לדבר על לבקש אותה במילים…. ביקשנו להוסיף ציור לתצוגה, כן לדלג על כל ועדות הקבלה, על שנים שם המתנה ולתלות ציור שלנו במוזיאון….כחלק מהפרויקט כמובן….למרות שזה נשמע לא הגיוני, מנכ"ל המוזיאון הזה לא במקרה שם בתפקידו והוא מייד הסכים ללא היסוס, כל מה שצריך בכדי שהפרויקט יצליח, ממש ככה.

טוב אז מה עושים? מאיפה משיגים ציור? הראשון שקפץ לי לראש הוא חנן שלונסקי חברי האהוב שאני מאוד מחובר לעבודות שלו כצייר לא רק אליו…צלצלתי לשאול אותו האם הוא מסכים להציג מיידית ברייקס מוזיאון…

הוא בלע רוק (שמעתי) וצחק את צחוקו הנהדר, "יוד" הוא קורא לי, "אתה רציני" הוא שאל, בקיצור "מטר שישים על מטר עשריםזה טוב ?" הוא שאל…זה נשמע לי גודל הגיוני, כן אמרתי לו בטח שזה טוב. תוך שבועיים והפעלת קשרים בחברת השילוח הלכתי לאסוף את הציור דרך הגינה הגדולה ברייקס…

הציור הגיע מגולגל וטס ישירות למחלקת הרסטורציה (קצת כמו בהשתלת אברים אשכרה חיכו לו במחלקה הכל היה לחוץ ודחוף), אחרי מסגור והכנת לייבל לקחתי אותו לסיבוב במוזיאון שיכיר קצת את השכנים

הגיעו התולים עם המתקן אינפרא אדום המשוכלל שלהם ודי מהר העבודה הייתה תלויה על הקיר

אחרי חצי שעה, הבנו, המפיקות ההולנדיות הגבוהות חכמות ומקצועיות שעבדו אתי שהציור לא מתאים, הוא גדול מדי, בעצם הוא ענקי, אין סיכוי שמנכ"ל המוזיאון יאשר לעבודה כזאת להיות תלויה במוזיאון. העבודה הורדה מיידית והוחזרה לרסטורציה. אין ספק שהעבודה הייתה תלויה חצי שעה ברייקס מוזיאון…ועכשיו היא אצלי.

ואז הגיע הבקשה האחרונה, כמו בכל סיפור….ניגשתי אל ווים מנהל האבטחה ומערך האש ברייקס, האיש שכל תפקידו ב 30 שנה האחרונות הוא לדאוג שהרייקס לא ישרף, זה בכלל לא קשור לביטוח, ביטוח לא יעזור במקרה של שריפה, ההולנדים פשוט מעדיפים למנוע שריפה ולכן משקיעים באמת באבטחה. הנהלים שלהם קפדניים ברמה כזאת שכל חומר ניקוי שנכנס למוזיאון למשל, חייב אישור של ווים, כל כבל חשמלי, כל חצוצרה שבאה לנגן עוברת את אישורו…כן הוא בדק את השרביטי קוסם שלי…בקיצור ניגשתי אליו מחוייך ואמרתי לו : "ווים ידידי מצאתי על מה תגיד לי לא" הוא חייך בסקרנות? על מה? יצאנו החוצה לחצר והראתי לו איך אני זורק אש למרחק מטר…אני רוצה מחר בפתיחה החגיגית לזרוק אש לסמן את הפתיחה, כן קצת אש ברייקס, מה כבר ביקשתי.

פניו נתכרכמו, לרגע נראה מודאג…הוא אמר לי תמתין כאן, רץ ממול אל בניין ההנהלה ישירות למנכ"ל, הוא כמעט היחידי שיכול לגשת למנכ"ל בכל רגע…. לקח לו כמה דקות. הוא חזר עם פרצוף רציני…"תשמע הוא מאוד לא אהב את זה, ממש לא, אבל…הצלחתי לשכנע אותו…מותר לך לזרוק אש רק תשתדל לא לשרוף את המקום….לא שרפתי כמובן.

ואפשר גם לתת

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

טרקבאקים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: